עתירה מנהלית לביטול הליכי גבייה לתשלום קנסות בתיק מס' 2129171, שנפתח בגין אי תשלום קנס על עבירת חנייה מיום ה-15.5.10.
רקע עובדתי
1. העותר, חנוך אופיר (להלן: "העותר"), בעל תו נכה, קיבל הודעת תשלום בסך 250 ש"ח מעיריית תל אביב-יפו (להלן: "
המשיבה" או "
העירייה") בגין חניה לא חוקית שביצע ביום ה-15.5.10 (
נספח 2
) ברח' אבן גבירול בת"א. העבירה בגינה קיבל את הדו"ח היא על פי ס' 6א2 לחוק עזר (העמדת רכב וחניתו) התשמ"ד- 1983 - חניה במקום בו הוצג תמרור "אין עצירה" וחסימת נתיב התנועה ברחוב המהווה ציר תנועה ראשי ומהיר.
2. ביום ה-17.10.10 שלח מכתב למחלקת חניה ואכיפה של העירייה בבקשה לביטול הקנס האמור בטענה שע"פ חוק החניה לנכים התשנ"ד-1993, לא עבר את העבירה שכן לא חסם נתיב נסיעה (
נספח 3
לעתירה).
3. במכתב התשובה מיום ה-25.11.10, הודע לעותר כי התובע העירוני החליט באופן סופי לדחות את בקשתו. כן צוין שלעותר אפשרות להגיש בקשה להישפט, ע"י שליחת הודעה תוך 30 יום, אך פניותיו "אינן מעכבות הליכי גביה ואת צבירת תוספת הפיגור". חותמת "נשלח" מיום ה-28.11.00 מופיעה על גבי מכתב זה (
נספח 5
לבקשה לדחיית ו/או מחיקת העתירה). לטענת העותר, המכתב הגיע לידיו רק ביום ה- 3.4.11 (
ס' 6 ו-ס' 7 לתצהיר
העותר
).
4. ביום ה-17.2.11 קיבל העותר מכתב דרישה לתשלום חובות בגין קנסות חניה ע"פ ס' 4 לפקודת המיסים (גבייה). החוב כלל הוצאות גבייה וקנס על פיגור בתשלום - סה"כ עמד על 375 ש"ח (
נספח 4
לעתירה).
5. או אז, שלח בקשה להישפט אשר התקבלה ביום ה-15.3.11 (
נספח 8
לעתירה) ומכתב נוסף המבקש לבטל את הדרישה לתשלום הדו"ח. העירייה השיבה ביום ה-27.3.11, כי לא נמצאה עילה לביטול הדו"ח, וכי כבר ביום ה-25.11.10 נשלח מכתב תשובה לפנייתו הראשונית.
6. ביום ה-4.4.11 מסר העותר מכתב ליחידה לפניות ותלונות הציבור, בבקשה נוספת לביטול דרישה לתשלום החובות. הוא ציין כי את מכתב העירייה לפנייתו הראשונית לא קיבל במועד, אלא כנספח לתגובת העירייה מיום ה-27.3.11. לטענתו, בשל האיחור המשמעותי בקבלת התשובה נמנעה ממנו האפשרות להישפט, או לשלם את הקנס במועד (
נספח 11
לעתירה). בנוסף שלח בדואר בקשה להישפט, שנתקבלה אצל העירייה ביום ה-10.4.11.
7. סגן מנהל השירות ופניות הציבור השיב לעותר ביום ה-10.4.11 וציין, כי
למרות חלוף פרק הזמן, עומדת לו הזכות להגיש בקשה להישפט באיחור לביהמ"ש לעניינים מקומיים באמצעות פנייה ישירה למזכירות בית המשפט (
נספח 14 לעתירה), אך לא דרך פנייה לעירייה.
8. העותר קיבל מכתב נוסף לדרישה לתשלום קנסות עם אפשרות תשלום עד יום ה-22.5.11 כהודעה אחרונה לפני נקיטת הליכי גבייה (
נספח 1
לעתירה).
9. טענת העותר היא שפעל כדין כאשר ביקש להישפט תוך 30 יום מקבלת תשובת העירייה, שנתקבלה לדבריו באיחור משמעותי, כאשר מנגד העירייה פעלה בחוסר תום לב כשסירבה לבטל את דרישותיה לתשלום הקנס וחייבה אותו שלא כדין בתוספת פיגור. לעניין שאלת הסמכות העניינית, טוען כי הוא מבקש את ביטול הודעות תשלום החוב ולא את ביטול הקנס.
10. העירייה סבורה כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, לאור הוראות ס' 5(1) לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000. עסקינן בבקשה לביטול דו"ח פלילי חלוט, כאשר הסמכות לכך נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים. עוד טוענת העירייה לאי מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי.
דיון
11.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי יש מקום לדחות את העתירה, מחמת חוסר סמכות עניינית ובשל קיומו של סעד חלופי.
12. סעיף 229ח' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי ") קובע כי על עבירת קנס יש להישפט בביהמ"ש לעניינים מקומיים. סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] - התשמ"ד - 1984(להלן: "חוק בתי המשפט") קובע כי בית המשפט לעניינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם. לאור הוראות חוק אלה, נקבע בע"א 8080/99
נפתלי וקס נ' עירית תל-אביב [פורסם בנבו] 5.12.05 (להלן: "הלכת וקס"), כי הדרך לתקוף חוקיותם של דו"חות חניה, הינה באמצעות נקיטת הליך בביהמ"ש לעניינים מקומיים:
"מכל מקום, התביעות שנותרו תלויות ועומדות כיום אינן אלא השגה על הרשעה פלילית, שאין כל הצדקה לניהול ההליכים בעניינן, בבית המשפט האזרחי. אשר על כן יש לאמץ את מסקנת בית המשפט קמא כי ההליך שנפתח אינו מגלה עילה וכי על המערערים להעלות את טענותיהם בהליכים שנקבעו לכך בחוק סדר הדין הפלילי".
13. בעתירתו מבקש העותר להביא להפסקת הליכי גבייה כנגדו בגין דו"ח החניה שניתן לו מכוח חוק עזר עירוני, ובכך לבטל את הודעות התשלום שנשלחו אליו. בפועל, מבקש לערער על חוקיות דרישות התשלום בגין דו"ח חניה, הא ותו לא. השאלה באשר לחוקיות דרישת התשלום בגין הדו"ח, כרוכה באופן ישיר בחוקיות הדו"ח עצמו. לכן המקום לבירור טענות אלו הינו בית המשפט המוסמך לדון בחוקיות דו"חות חניה. ע"פ סעיפים 55 לחוק בתי המשפט ו-229 לחוק סדר הדין הפלילי בית משפט זה הינו בית המשפט לעניינים מקומיים, משכך לבית המשפט הנ"ל הסמכות העניינית לדון בטענות העולות בעתירה זו. למותר לציין כי דו"ח חניה חלוט הינו פלילי במהותו, משכך הסמכות לדון בכלל העניינים הנוגעים לו איננה נתונה מטבע הדברים לבית המשפט המינהלי. למסקנה זו ניתן להגיע גם בהתבסס על התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים תש"ס -2000, התוחמת את הנושאים בהם יקנה בית המשפט המינהלי סמכות במסגרת עתירה מינהלית, ובמסגרתה לא כלולים עניינים הקשורים לדו"חות חניה.
14. זאת ועוד, אף אם לבית המשפט לעניינים מינהליים הייתה סמכות מקבילה לדון בעתירה, ואינני סבורה כך, היה מקום לדחות את העתירה לאור קיומו של סעד חלופי - פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים (ראו: בג"צ 6163/92
אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 243 (1993)) .
15. טענתו של העותר כי לא קיבל את מכתבה הראשון של העירייה בתשובה לפנייתו להישפט בגין הדו"ח (עליו מופיעה חותמת "נשלח"), מעוררת ספקות ניכרים, שכן מהנספחים המצורפים עולה כי בין הצדדים נוהלה תכתובת ענפה טרם מכתב זה ואחריו, במסגרתה קיבל מכתבים רבים לאותה כתובת. התמיהה גוברת לנוכח העובדה כי העותר, שבעבר פנה לעירייה מספר פעמים בעניין דו"חות אחרים, היה מודע היטב כי פנייתו לביטול הדו"ח איננה מעכבת את צבירת תוספת הפיגור, וכי אם לא קיבל מענה פתוחה הדרך לפניו לפנות לביהמ"ש בבקשה להישפט. משכך, אין לקבל כי ישב באפס מעשה במשך חצי שנה, בזמן שלכאורה איננו מקבל כל מענה לפנייתו, תוך ציפייה כי הדו"ח לא יצבור תוספת פיגור, או כי יבוטל.